ד"ר אוסקר ליכטנשטיין, מהנדס מעבדות הוראה בפקולטה, האיש והאגדה!

פינת עובדים ותיקים: לקראת פרישה:

"נולדתי בארגנטינה בעיר קורדובה לפני 66 שנה. הייתה שם קהילה יהודית מגובשת, הלכתי לבית ספר יהודי ולתנועות נוער יהודיות. בגיל 16 סיימתי את התיכון ועליתי עם משפחתי לארץ. הגעתי לקיבוץ ולאחר מספר חודשים התחלתי ללמוד בטכניון במכינה לעולים חדשים. רציתי ללמוד לתואר ראשון בהנדסה ביו-רפואית אך עדיין לא היה מסלול כזה בישראל, לכן בחרתי ללמוד תואר ראשון באווירונאוטיקה. בסיום לימודי התגייסתי לחייל האוויר כעתודאי ושרתתי 5 שנים.

בסיום השירות הצבאי טסתי לספרד והצטרפתי לחברה שלי (לימים אישתי) שבאותה תקופה למדה רפואה במדריד. חיינו במדריד מספר שנים ושם נולד בננו הבכור. באותה תקופה בבית חולים במדריד פיתחו שסתום לב מלאכותי וחיפשו מהנדס זרימה לבניית מתקן לבדיקת השסתומים וכך, כמעט במקרה, התחלתי לעסוק בתחום ההנדסה הביו-רפואית, כפי שרציתי מלכתחילה.

לאחר שחזרנו לארץ, סיימתי תארים שני ושלישי בפקולטה להנדסה ביו-רפואית בטכניון. במהלך הלימודים שימשתי כמתרגל בפקולטה ומאוד עניין אותי נושא ההדרכה. הבנתי שיש קשר ישיר בין טיב הלמידה לבין התעניינות הסטודנטים בחומר והצלחתם במקצוע. מאוד רציתי להבין איך מלמדים בצורה טובה. בסיום התואר השלישי ולאחר לידת בננו השני, נסענו כל המשפחה לפריז, שם אשתי עבדה בבית חולים כרופאה המטולוגית ואני עשיתי פוסט דוקטורט.

עם חזרתנו לארץ התחלתי לעבוד בחברה-בת של הטכניון, שפיתחה אמצעים דידקטיים ללימוד טכנולוגיה. באותה תקופה הוחלט בטכניון לפתוח מסלול לתואר ראשון בפקולטה להנדסה ביו-רפואית, והדיקן דאז, פרופ' דינר, הציע לי להצטרף לפקולטה בתפקיד אחראי מעבדות ההוראה. התפקיד מצא חן בעיני בהיותו שילוב של הנדסה ביו-רפואית והוראה.

בינואר 1996 התחלתי את תפקידי. משימתי הראשונה הייתה ללמוד את הרקע למעבדות לקראת פתיחת לימודי תואר ראשון בפקולטה. נפגשתי עם האחראים על מעבדות בפקולטות השונות בטכניון ולמדתי מהם שיטות שונות של ארגון ולמידה. בו זמנית התחלנו לפתח את הניסויים עצמם. פיתוח הניסויים היה מעניין ביותר. לקחנו בחשבון מה מלמדים ואיך מלמדים, כשהמטרה הייתה שהסטודנטים יצאו מהמעבדות עם חשק לצבור עוד ידע. ניסויים רבים שלנו הועתקו, באישור של הטכניון, בפקולטות להנדסה ביו-רפואית באוניברסיטאות אחרות.